מהפוסט של נעמה:

…באותו יום, בתוך השלושים על נפילתו של הודי, על אותו אי תנועה, מחזיקהבתמונתו של אריאל ביבס, הרגשתי שאני נלחמת, כתף אל כתף עם הודי, הוא ואני,עבור אותה מטרה. בחרתי, כמו נשות ואנשי המטה, כמו הודי, להיות חלק מהמצפןהמורה על הנכון. הודי סימן לי את הדרך ובה הלכתי לצד כל אותן נשים שעשו אתהבחירה להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. בשביל העם שלנו, המדינה שלנו,המשפחות שלנו, וגם בשביל עצמנו.
התקופה הזו הייתה ועודנה תקופה חשוכה,אבל יש בה נקודות של אור.
יש בה אנשים ונשים טובים ואמיצים שבוחריםמידי יום ביומו לעשות טוב למען החברה.
אם ניקח משהו מהערב הזה, מהשנתיים האלה,הן נקודות האור הללו. הן יאירו לנו את הדרךלעתיד טוב יותר.