הוד (הודי) שרייבמן נולד ב 29 ביוני 1997, להדס שרייבמןואלי איטון. אחרי גירושי הוריו בהיותו כבן שנתיים, נישאהאימו לעמיר שהיה לו כאב והם הקימו משפחה חדשה עםהאחים קורן ומיכלי. ילדיו של עמיר - גור, יען ולהב - היו לוכאחים.
המשפחה עברה לפרק זמן לאלפי מנשה, שם עברו על הודשנות ילדותו, וחזרה לכפר סבא. הוד למד בחטיבת "בר לב"ובתיכון "גלילי" בעיר.
הודי, כך כונה, היה נער חייכן ומלא קסם, סקרן ושנון בעל חושהומור ייחודי, הרפתקן ונועז, אוטודידקט. מילדותו קרא והעמיקבסיפורי ההיסטוריה, תנ"ך, מיתולוגיה יוונית וסיפורי גבורה, החל מ"המלך ארתור"ועד מנהיגים צבאיים ולאומיים בני ימינו. כל ימיו שילב והקיש בין עבר להווה,הגדיר את ראייתו ותפיסתו החברתית על בסיס ידיעותיו.
הודי ניחן בכישרון ציור וכתיבה ונהג לאלתר בנגינה ובמשחק.
אהב להאזין לסגנונות מוזיקליים שונים ורחבים והשתעשעבמשחק ובכתיבת מערכונים עם חברו הטוב.
היה חובב ספורט בתחומים שונים, שיחק כדורעף במסגרתמגמת הכדורעף בתיכון ובמועדון בעיר. הרבה לטייל בארץ,בתחילה במסגרת משפחתית ובהמשך בכל שילוב אפשרי(טיולים רגליים, טיולי ג'יפים צלילה וצניחה עם חברים מהביתועם חברים מהיחידה). הודי היה פעיל בתנועת 'הנוער העובדוהלומד.' חבריו מספרים שהיה חבר טוב וקשוב, איש שיחה נבוןובוגר. חבריו שנהנו משנינותו הרבה ומחיקוייו, המעולים אהבולבלות איתו.
קודם גיוסו לצבא, הצטרף לכשמונה חודשי עבודה חקלאיתבמסגרת מיזם "עבודה גלילית" בקיבוץ מחניים בצפון.
היו אלה חודשים משמעותיים ומהנים ביותר בעבורו. הודי אהבאת האדמה ואת ההווי. בתקופה זו כתב במחברותיו על החוטהקושר בינו לבין סבתא רבתא שהקימה קיבוץ, סבו שחינך ילדיי פנימייה ולמיקומו ותפקידובשרשרת העשייה הציונית: "סיימנו עכשיו שיחה על האם טוב למות בעד ארצנו... אותה זיקהשהייתה לסבתא חסיה שלי, יש גם לכל אדם בלאום היהודי לאורך ההיסטוריה, בין אם הוא שומרמצוות או לא, חובש כיפה או לא. אותה זיקה גם אני מרגיש עכשיו כשאני נושם את האוויר שלעמק החולה מתחתיי. זה הבית שלי ואני אשמור עליו. אני רוצה ללכלך את הידיים שלי בשבילהמקום הזה... ומה שמרכיב את המקום הזה זה לא רק האדמה, זה בנוי מהאדמה ומהאדם שעליה.
אותו אדם שנלחם... אני חושב שעכשיו המשימה שלנו בתור אותם אנשים שיש להם זיקה לאדמההזאת ולעם הזה מתחלקת לשניים: האחד לשמור על הביתמכל משמר והשני לטפח אותו.
תמיד לשאוף שהמקום הזה יהיה יותר טוב, כל אחד בדרכו.
לחנך דור, לנטוע עץ, לחרוש שדה, לסלול כביש, לאהובאת מה שקיבלנו ולחבק את זה".
את הפרק הצבאי התחיל באפריל 2016. התגייס לחובליםומשם עבר לסיירת צנחנים, שם עבר את כל המסלול החלמחייל בהכשרה ועד לתפקיד מ"פ בסיירת. במסגרת זויצא ללימודים במכללה לפיקוד טקטי (המלט"ק) והיהבוגר מחזור כ"ב. במסגרת זו גם הכיר את אשתו, יובל,לה נישא בספטמבר 2024.
הודי נלחם בעזה לאורך התמרון הצבאי במסגרת מלחמת 'חרבות ברזל' עד נפילתו, תוךשהוא מממש את שבועותו כי "לא יהיה מצב בו שערהשל אחד מחייליי תיפול ואני לא אהיה שם ראשון להצילו".
במהלך כל התקופה לא נפצע אף חייל תחת פיקודו.
ב-26 בדצמבר 2024, כ"ה כסלו תשפ"ה, נר ראשון של חנוכה, נהרג הודי בג'באלייה בקרב פנים אל פנים קשה וארוך, כשלחם בראש הכוח במסגרת היחידה הרב-ממדית, אליה הגיע לתפקיד מפקד פלגת הפשיטה כחודש קודם לכן.
להודי היה חוסן פנימי ויציבות איתנה שאפשרו לו להתמודד עם אתגרים ולהוביל את חייליו בשדה קרב. עם זאת היה עדין נפש וטוב לב, התנהל בצניעות ובפשטות בחיוך, אדם בעל לב זהב, מלא ערכים, עם החיוך הכי יפה שהפיץ אור בכל אשר פנה.
חייל שלו תיאר אותו כ"שילוב של חבר טוב, רב מהישיבה, אבא ופסיכולוג".
הודי שמר באהבה ובמסירות על המסגרת המשפחתית ועל תפקידו בה.
הוא היה בן, אח, נכד ובעל מסור, דואג, אוהב, חייכן וחבר נאמן.