"וכשהיא לפתע צריכהשמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחהלא תאמין איך הם מופיעיםכמו רקפות בין הסלעים"
(אריאל הורביץ)
שקפץ בניסיון להציל את הודי, מפקדו,נפצע קשה בשתי ידיו ועובר תהליךשיקום ארוך.
לכתבה ״מישהו לרוץ איתו״הוד היה מ״פ חדש בפלגה. הוא נכנס בתקופה מורכבת, לאחר מספר אירועים קשים בפלגה, ומ״פים שנפצעו והתחלפו. עוד לפני שהגיע שמענו עליו דברים טובים, וכשהוא נכנס הבנו מהר מאוד שהשמועות לא היו סתם. הוא היה רציני, מחויב, חד. אבל לא פחות מזה – ידע להכניס הומור, חיוך ואווירה טובה גם בתוך העומס והלחץ.
זכורה לי היטב, ההתרשמות שלי מלראות את הוד בין קפ״קים, ישיבות ונהלי קרב, לוקח כל משימה ברצינות ובמקצועיות הנדרשת, מנהל את הפלגה ונותן פקודות. ומצד שני רואה אותו עובר באיתור ומסתלבט עם חבר מהצוות, מריץ בדיחות עם החפ״ק שלו בחדר ומעלה כל מיני תהיות פילוסופיות. ואיכשהו הניגודיות הזו עבדה, כך היה הוד.
הוד דרש מאיתנו, ודרש מעצמו, בלי פשרות. גם כשזה לא היה נוח או קל. הוא האמין שלוחמים צריכים לדעת לא רק איך נלחמים, אלא גם למה. בשיחות קצרות, לפעמים בין משימה למשימה, הוא הזכיר לנו את המשמעות, את התמונה הגדולה יותר. הידע שלו בתנ״ך ובהיסטוריה של עם ישראל היה מרשים, ובעיקר – הוא חי את זה.
אספר סיפור קצר, שממחיש שאת הדוגמא האישית השקטה שלו, והיכולות שלו להוביל.
פעם אחת במעבר איתור, הגענו למבנה שכל חדר המדרגות והכניסה אליו היו מלאים בזבל. הוד החליט שלא סביר שנחיה כך ואנחנו נפנה את הכל. היו משימות מבצעיות שונות, עברו כמה ימים והצוות שלי תהה וקיווה שהוד לא באמת מתכוון לעמוד במילה שלו. התחיל מנהג קבוע כאשר היה חוזר מישיבת מפל״גים, עובר ליד הצוות ומזכיר ״אני אומר לכם, אנחנו עוד נפנה מפה הכל״ והחיילים היו צוחקים, ונהנים מכך שזה נשאר בגדר בדיחה. עד שהגיע היום, להוד נמאס. הוד הביא כפפות לכולם, כל אחד שם על עצמו שקית זבל וירדנו לעבוד. מספר שעות של עבודה קשה, ויש לומר מסריחה. בתחילה לא האמינו שהוד רציני, וכשגילו שכן, ניסו למרוד. אבל הוד בשלו, עם קומץ חיילים שנדבק בעיקשותו, התחילו לעבוד. לאט לאט נרגעו התלוננויות ואפילו היה כיף! הוד לא התפשר ולא עיגל פינות, לא נתן פקודות והלך אלא פינה את הזבל כאחד מאיתנו. לאחר הסיום, גם המתנגדים הבינו שהמשימה שכה חששו ממנה שיפרה לכולנו את התנאים בשהייה.
הכרתי את הוד זמן קצר בלבד, בעיקר כמפקד. ובכל זאת, בפרק הזמן הזה נחשפתי לאדם עם בהירות מוסרית, אינטלקט חד ודוגמה אישית שקטה. אדם שידעת שאתה רוצה ללכת אחריו.
כשנפצעתי בניסיון לחלץ את הוד, פעלתי מתוך דחף שלא ידעתי להסביר. היום, אחרי שנה שבה למדתי להכיר אותו יותר דרך הסיפורים, דרך האנשים ודרך מה שהשאיר אחריו – אני יודע שהייתי עושה את אותו הדבר שוב.
יהי זיכרו ברוך
יוני